האם מוצדקת ציפיותינו להכרתה של ארה"ב כי ירושלים הינה בירת ישראל ?
05.12.2017
למרות שההכרה של ארה"ב מתקבלת בברכה, נדמה כי ישנם כאילו שרואים בה עניין שולי.
בשבוע האחרון לא יכולנו להתעלם מהמתח שהורגש בחלל אצל מרבית מאזרחי ישראל, שבת בריתנו ארצות הברית מדברת להכיר בירושלים כבירת ישראל, ועשויה לממש זאת בפועל על ידי העברת השגרירות מתל אביב לירושלים, ותקוותינו כי בעקבות כך שאר המדינות ילכו בעקבותיה.
לא ישכחו דברי בן גוריון במושב הכנסת (13 דצמבר 1949), "מדינת-ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות."
ב - 30 יולי 1980 נקבע בכנסת חוק יסוד כי "ירושלים תוכר כבירת ישראל". מלבד ההכרה בירושלים כבירת ישראל, אשר בו בדרך כלל נמצאים מרבית משרדי הממשלה, משכנם של ראש הממשלה, והנשיא, בתי המשפט הגבוהים. שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות, לעיר הבירה ישנו תפקיד נוסף בשימור, ייצוג של תרבות העם או המדינה, ירושלים היא ללא ספק מהווה "סמל בלתי נפרד מהיסטוריה ותרבות העם היהודי".
דוד בן גוריון הציג מיד עם הקמת המדינה את הצעת "חוק השבות" בפני הכנסת במילים הבאות:
"חוק השבות הוא מחוקי השתייה של מדינת ישראל.... חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי מחוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי… אין המדינה מקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. זכות זו קדמה למדינת ישראל, ..... זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת.....חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה. זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית."
למרות חילוקי הדעות בזירה הבינלאומית בנוגע לחוק היסוד של מדינת ישראל בהכרת ירושלים כבירת ישראל, על לנו לשכוח מהיסטוריה הקדומה "כי ישראל היא מדינת העם היהודים" שלזאת ניתנה בעבר האישור של האו"ם המגבה את קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
אולם לדאבוננו למרות כל ההצהרות המרשימות, ישנה אוכלוסיית גדולה (ובניהם רבים מיוצאי אמריקה) שאינם מרגישים רצויים בארץ אבותיהם. אוכלוסייה זו רואה במאבק להכרה בינלאומית של ירושלים כבירת העם היהודי אינטרס שולי בלבד.
ישנם יהודים רבים אשר מצפים לנו, כאשר אנשי ממשל ופקידים אשר בכוחם לשנות חוקים ונהלים, ונתונים לכוח השפעה במשרדי הממשל השונים. ובמקום לשנות ולהקל מעל אותם יהודים אזרחי חוץ החפצים לשוב להתגורר בארץ אבותיהם אשר נטשה בעקבות הגלות, נתקלים אנו בתוצאה הפוכה של קושי וחוסר היכולת שלהם להתמודד מול מבוך הביורוקרטיה, והחוקים אשר לפעמים פוגעים בהם.
אחת הסתירות הגדולות ביותר למלים האידיאליסטיות של בן-גוריון, הוא הקושי האבסורד של יהודי זר להסדיר את אשרת כניסתו לישראל באופן חוקי בישראל בלי להיות אזרח. האם יתכן שאלו שחוק השבות חל עליהם (יהודים) יקראו כמהגרים?
יחד עם ההכרה הבינלאומית בירושלים כבירה בטוחים אנו מקווים שמדינת ישראל תכיר בצורך לעשות הכול כדי שישראל היא באמת ביתו של העם היהודי, ותקל על ההליכים, כך שכל יהודי יוכל לעודד את ההתיישבות בישראל.
המטרה שלנו היא לעזור לאחינו היהודים בגולה להגשים את הנבואה "ושבו בנים לגבולם (ירמיהו פרק לא פסוק טו)'".
חזרה לרשימה
בשבוע האחרון לא יכולנו להתעלם מהמתח שהורגש בחלל אצל מרבית מאזרחי ישראל, שבת בריתנו ארצות הברית מדברת להכיר בירושלים כבירת ישראל, ועשויה לממש זאת בפועל על ידי העברת השגרירות מתל אביב לירושלים, ותקוותינו כי בעקבות כך שאר המדינות ילכו בעקבותיה.
לא ישכחו דברי בן גוריון במושב הכנסת (13 דצמבר 1949), "מדינת-ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות."
ב - 30 יולי 1980 נקבע בכנסת חוק יסוד כי "ירושלים תוכר כבירת ישראל". מלבד ההכרה בירושלים כבירת ישראל, אשר בו בדרך כלל נמצאים מרבית משרדי הממשלה, משכנם של ראש הממשלה, והנשיא, בתי המשפט הגבוהים. שגרירים ונציגים רשמיים של מדינות זרות, לעיר הבירה ישנו תפקיד נוסף בשימור, ייצוג של תרבות העם או המדינה, ירושלים היא ללא ספק מהווה "סמל בלתי נפרד מהיסטוריה ותרבות העם היהודי".
דוד בן גוריון הציג מיד עם הקמת המדינה את הצעת "חוק השבות" בפני הכנסת במילים הבאות:
"חוק השבות הוא מחוקי השתייה של מדינת ישראל.... חוק זה קובע, שלא המדינה מקנה ליהודי מחוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי… אין המדינה מקנה ליהודי הגולה זכות לשוב. זכות זו קדמה למדינת ישראל, ..... זכות זו מקורה בקשר ההיסטורי שלא נפסק אף פעם בין העם לבין המולדת.....חוק השבות אין לו דבר עם חוקי הגירה. זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית."
למרות חילוקי הדעות בזירה הבינלאומית בנוגע לחוק היסוד של מדינת ישראל בהכרת ירושלים כבירת ישראל, על לנו לשכוח מהיסטוריה הקדומה "כי ישראל היא מדינת העם היהודים" שלזאת ניתנה בעבר האישור של האו"ם המגבה את קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים.
אולם לדאבוננו למרות כל ההצהרות המרשימות, ישנה אוכלוסיית גדולה (ובניהם רבים מיוצאי אמריקה) שאינם מרגישים רצויים בארץ אבותיהם. אוכלוסייה זו רואה במאבק להכרה בינלאומית של ירושלים כבירת העם היהודי אינטרס שולי בלבד.
ישנם יהודים רבים אשר מצפים לנו, כאשר אנשי ממשל ופקידים אשר בכוחם לשנות חוקים ונהלים, ונתונים לכוח השפעה במשרדי הממשל השונים. ובמקום לשנות ולהקל מעל אותם יהודים אזרחי חוץ החפצים לשוב להתגורר בארץ אבותיהם אשר נטשה בעקבות הגלות, נתקלים אנו בתוצאה הפוכה של קושי וחוסר היכולת שלהם להתמודד מול מבוך הביורוקרטיה, והחוקים אשר לפעמים פוגעים בהם.
אחת הסתירות הגדולות ביותר למלים האידיאליסטיות של בן-גוריון, הוא הקושי האבסורד של יהודי זר להסדיר את אשרת כניסתו לישראל באופן חוקי בישראל בלי להיות אזרח. האם יתכן שאלו שחוק השבות חל עליהם (יהודים) יקראו כמהגרים?
יחד עם ההכרה הבינלאומית בירושלים כבירה בטוחים אנו מקווים שמדינת ישראל תכיר בצורך לעשות הכול כדי שישראל היא באמת ביתו של העם היהודי, ותקל על ההליכים, כך שכל יהודי יוכל לעודד את ההתיישבות בישראל.
המטרה שלנו היא לעזור לאחינו היהודים בגולה להגשים את הנבואה "ושבו בנים לגבולם (ירמיהו פרק לא פסוק טו)'".
